קבלה עצמית והטורט

בפוסט הזה אני רוצה לדבר על הקבלה העצמית שלי ועל הדרך שעברתי ועדיין עובר בהתמודדות עם תסמונת טורט.

רוב הבלוג שלי עוסק בחיים לצד הטורט, ובתהליך האישי שאני עובר כדי לקבל את העובדה שהתסמונת היא חלק ממני וללמוד לחיות איתה בדו־קיום. זהו תהליך שנמשך כבר כעשרים וחמש שנים. בעבר חשבתי שאולי יום אחד אגיע לנקודה שבה אוכל לומר שהתהליך הסתיים, אבל עם הזמן הבנתי שקבלה עצמית היא לא יעד שמגיעים אליו פעם אחת, אלא תהליך מתמשך. כיום אני מרגיש שאני קרוב מאוד למקום הזה, אבל עדיין יש לי דרך לעבור.

אני יכול לומר בכנות שהיום אני חי בדו־קיום עם מה שלפעמים אני מתאר כ״היישות והשד״ שבתוכי – תסמונת טורט. אני מכיר בנוכחות שלה, מקבל את העובדה שהיא חלק מחיי ויודע שלפעמים היא צריכה להרים את הראש ולהזכיר לי שהיא שם.

יש ימים קשים יותר. ימים שבהם הטורט משפיע עליי עד כדי כך שאני לא מסוגל להגיע לעבודה. אני בר מזל שיש לי מנהלים מדהימים וסביבת עבודה מכילה ומבינה, שמכירים בהתמודדות שלי ומאפשרים לי לקחת ימי מחלה כשאני זקוק להם. אני מאוד מעריך את ההבנה הזאת ומשתדל להשתמש בימי המחלה רק כשבאמת יש בכך צורך.

אני גם יודע שיהיו במהלך היום רגעים שבהם התסמונת תהיה נוכחת יותר ותשפיע עליי. אבל בזכות תהליך ה-CBT שעברתי, לצד השנים שבהן למדתי להכיר את עצמי ולחיות עם הטורט, פיתחתי כלים ודרכי התמודדות שמאפשרים לי לא לתת לתסמונת לנהל את החיים שלי או להפריע להם יותר מדי.

כתבתי לאורך הבלוג פעמים רבות שאני נמצא בתהליך, ושאני מקווה שיום אחד אוכל לומר שהגעתי לסופו. היום אני מבין שאולי אין באמת ״סוף״ לתהליך הזה. כל עוד הטורט הוא חלק ממני, תהיה גם עבודה עצמית, למידה וקבלה. הקבלה העצמית היא לא משהו שמסיימים, אלא משהו שממשיכים לבנות ולחזק לאורך החיים.

ולמרות הכול, אני נמצא היום במקום שבו אני יכול לומר בגאווה: אני חי עם תסמונת טורט בדו־קיום הרמוני.

אני מקבל את הטורט כחלק בלתי נפרד ממני, למדתי לחיות איתו ולהכיר גם בצדדים המורכבים של החיים לצידו. מערכת היחסים של אהבה־שנאה שהייתה לי במשך שנים עם הטורט מאוזנת היום הרבה יותר. הטורט עדיין שם, והוא כנראה תמיד יהיה שם, אבל הוא כבר לא מגדיר אותי ולא מנהל אותי.

היום אני אפילו עומד מול אנשים ומרצה על החיים עם תסמונת טורט. מבחינתי, זו אחת ההוכחות הגדולות ביותר לדרך שעברתי.

אולי לא הגעתי לסוף התהליך, ואולי לעולם לא אגיע אליו. אבל היום אני יודע שאני כבר במקום אחר לגמרי: אני לא רק חי עם הטורט – אני מקבל אותו כחלק ממני ולמדתי לחיות איתו בשלום.