המקום הבטוח שלי - קיבוץ שדה בוקר

בפוסט הזה אני רוצה לחלוק על המקום הבטוח שלי בקיבוץ שדה בוקר והנישה המיוחדת שמצאתי שם.

כתבתי בעבר על המקומות הבטוחים שלי, אבל המציאות השתנתה. לפני חמש שנים ההורים שלי עזבו את מדרשת בן-גוריון לבאר שבע, ולפני כמה חודשים עברו ללהבים לדיור מוגן בפאלאס להבים. המדרשה, שהייתה פעם מקום בטוח עבורי, כבר לא ממלאת תפקיד זה בחיי - אין לי יותר בית הורים לבקר בו.

מאפריל 2014 אני גר בקיבוץ שדה בוקר, והוא הפך למקום הבטוח שלי. כאן אני מרגיש חופשי להיות עצמי ללא חשש. במהלך העשור האחרון בניתי חברויות עמוקות עם אנשים שהפכו לחברים אמיתיים, כאלה שתמיד נותנים יד כשאני זקוק לעזרה.

בקיבוץ מצאתי סביבה תומכת שבה אני מתמודד עם תסמונת הטורט. למדתי לחיות עם המצב שלי - לתת לו מקום בחיי מבלי לתת לו להשתלט עליהם. אני מנהל איתו דו-קיום בריא.

הקיבוץ מהווה עבורי בועה של שקט ושפיות במציאות הישראלית המורכבת. אני יודע שיש לי כאן חברים שיתמכו בי ויעזרו כשאזדקק לכך.

הנישה שלי בפאב הקיבוץ

מזה שנים רבות אני אוהב את תרבות הפאבים והאווירה הייחודית שלהם. בקיבוץ שדה בוקר יש פאב שפועל בקביעות בימי שלישי ושישי בערב, וגם נפתח באירועים מיוחדים כמו חגי מחזור, חצאי גמר של ליגת האלופות ואירועים קיבוציים נוספים.

לפני כחצי שנה פניתי למרטין, חבר טוב ומנהל הפאב, והבעתי את הרצון שלי להשתלב כחלק מצוות הברמנים. לשמחתי, מרטין אהב את הרעיון וסמך על היכולות שלי. התחלתי לעבוד עם ברמן מנוסה, ותוך כדי עבודה למדתי והתפתחתי. כיום אני כבר עובד לעיתים קרובות באופן עצמאי כברמן מן השורה.

אני מרגיש בר מזל שזכיתי לאמון ולתמיכה של מרטין והפכתי לחלק אינטגרלי מצוות הפאב. יותר מכך - אני מרגיש שאני תורם לקיבוץ בתחום שאני אוהב ושבו אני מצטיין.

כאן, בקיבוץ שדה בוקר, מצאתי את הקבוצה הבטוחה והסביבה התומכת שחיפשתי כל חיי. אני מרגיש חלק אינטגרלי מהקהילה, תורם בתחום שקרוב ללבי, ובעיקר - מוערך ואהוב.