טורט והשליחות

בפוסט הזה אני רוצה לדבר על החשיפה העצמית שנובעת מהבלוג ועל הכתבה שאני הולך להשתתף בה בקשר לטורט. בחודש יולי 2017 צולמתי לכתבה על השתלבות של אנשים עם טורט בחברה ובעבודה. בהתחלה הייתי מפוחד והיו לי הרבה חששות מהמהלך הזה. חששתי שאני לא חזק מספיק כדי להתמודד עם כל החשיפה שתגיע בעקבות המהלך. אף פעם לא נפתחתי ככה וזוהי חוויה חדשה בשבילי. אחרי שכתבתי את הפוסט הראשון היו לי חששות ומחשבות שאולי אני נכנס לתחום שלא בשבילי ואני לא מוכן לזה. לקחתי כמה נשימות והחלטתי ללכת על זה. נתתי אמון בהמלצה שנתנה לי אחותי שאמרה לי  שהיא והמשפחה מאמינים בי. זה עזר לי להתגבר על הפחד ולהיכנס לזה. מאז שהתחלתי לכתוב בלוג אני מקבל תגובות מדהימות בכתב וגם מאנשים שפוגשים אותי . זה נותן לי תחושה של גאווה ואושר וזה גם מחזק את הנפש והנשמה. אני מבורך בסביבה של אנשים מדהימים ותומכים בכל רמת נגב. אני מאמין שעכשיו אני יותר חזק מנטלית מאשר לפני שנתיים ואפילו לפני שנה. יש לי את החוזק הנפשי ואני  עובד קשה כדי לטפח אותו, ולהתמודד עם כל הפחדים והחששות שצצים לי עם כל אתגר שאני לוקח על עצמי. אם היו פונים אלי לפני שנתיים, לא בטוח שהיה לי את האומץ לעשות את זה. אני רואה בכתיבת הבלוג  שליחות שלקחתי על עצמי .  הכתבה המצולמת היא המשך של אותה השליחות. אני רואה את עצמי כחלק מהמאבק להעלאת המודעות לתסמונת טורט בארץ. אם החשיפה שלי תעזור לאדם אחר שיש לו טורט,  או לחברה לקבל אליה  אנשים עם הטורט, אז החשיפה הזאת שווה. אני רוצה להאמין שהשיתוף בתחושות ובתובנות שלי יוכלו לעזור למישהו אחר שיש לו טורט או לחברה לקבל אנשים עם טורט. תוצאה כזו תיתן לי תחושת אושר וגאווה אני מקווה שתהיה לחשיפה הזו המשך וזו תהיה תרומתי הצנועה לחברה לקבל ולשלב אנשים עם מוגבלויות לתוכה ולהפוך אותם לחלק מהחברה הישראלית.