חדר בריחה והטורט

בפוסט הזה אני מעוניין לדבר על ההתנסות שלי בחדר בריחה.

זאת הייתה התנסות חדשה עבורי וכמו בכל התנסות חדשה נלחמתי באינסטיקט הראשוני שלי שהוא בדרך כלל לא לנסות דברים חדשים. הטורט גם הפעם הופיע במינון שהספיק כדי להלחיץ אותי ולפקפק ביכולות שלי להתמודד בהצלחה עם האתגר שניצב מולי. בשונה מפעמים קודמות לא נתתי לזה להשפיע עלי. אמרתי לעצמי שאני חייב להתמודד עם המצב כדי להוכיח לעצמי שאני יכול להתמודד עם התסמונת ושהיא לא תנצח אותי.

כמה דקות לפני שנכנסנו לחדר בריחה התחלתי לפקפק ביכולות שלי והתחילו לרוץ לי בראש תסריטים של מה יהיה ואיך הטורט יופיע וישפיע על התפקוד שלי. רף הלחץ התחיל לעלות ולהגיע למסה קריטית. הרעידות התחילו להופיע ביתר חוזק ובתוכי הכל התחיל לגעוש. לא היה צריך עוד הרבה עד שזה היה מתפרץ. כמו שציינתי האינסטיקט הראשוני שלי התחיל לפעול ולתפוס פיקוד אבל בניגוד לפעמים קודמות, הכוח הפנימי שלי התעורר והפיח בי רוח חדשה של לחימה ונחישות להתמודד עם המצב ולא לברוח.

לקחתי כמה נשימות ובראש אמרתי לעצמי שאני חזק מספיק להתמודד מול הטורט ולהתנסות בחדר בריחה. ידעתי שאם אני אברח ואותר, אני אכעס על עצמי וזה ילווה אותי לכל מקום. עצם הידיעה שחברים והמדריכה שלי יהיו שם איתי עזרו לי בהחלטה להתמודד. מהרגע זה תיעלתי את כל המחשבות שלי למחשבות חיוביות ופשוט החלטתי להתמודד עם המצב בלי לחשוב על הטורט והשפעותיו. ברגע שנכנסנו לחדר בריחה כל המחשבות היו על החידות והאתגרים שהיו לנו בתוך החדר עצמו והטורט פשוט נעלם. הייתי נוכח במקום והרגשתי מין הרגשת ביטחון ורוגע שכבר המון זמן לא הרגשתי. בסוף הפעילות הרגשתי עילוי, וגאווה מדהימה שליוותה אותי כל הערב.

הידיעה שלא נכנעתי לאינסטיקט הראשוני שלי נותנת לי סיפוק רב וכוחות לאתגרים והתנסויות הבאות. אני יודע שיש בי את הכוחות להתמודד עם מצבים והתנסויות חדשות ושאני יותר חזק מהטורט. אני אמנם יודע שיהיו הרבה אתגרים נוספים שיעמידו אותי במבחן מול האינטסיקט הראשוני שלי, אבל הוכחתי לעצמי שאני מסוגל להילחם באותו אינסטינקט ולנצח.