הקורונה והטורט

בפוסט הזה אני מעוניין לדבר על תקופת הקורונה והסגר והשפעתו על התסמונת.

תקופות של לחץ וחרדה משפיעות לרעה על הטורט וגורמות לה להרים את הראש ולטיקים להתרבות ולהחמיר. התקופה הקיימת לא פשוטה לכולם עקב המגבלות שהוטלו על האזרחים והאכיפה של המגבלות. למרות שאני גר בקיבוץ בדרום, וכאן פחות הורגשה הקורונה, זה תמיד נמצא בראש ובתודעה.

בתקופת הסגר המצב הנפשי שלי היה ירוד והטיקים היו קשים. הייתי בחופשה בתשלום בתקופת הסגר אבל אני בן אדם שצריך חברה ושיגרה ווהיה קשה לי להיות חיובי ולשמור על אופטימיות. תחושת הבדידות והלחץ ממה יהיה ומה יקרה עם אני אדבק הייתה קשה ומעיקה.

היו דברים שיכולתי לעשות במשך כל הזמן הזה. שוחחתי הרבה עם חברים טלפונית מכיוון שלא היה אפשר להיפגש. עשיתי זום כל שבוע עם הקבוצה שאני הולך אליה כל יום שלישי ועם המדריכות. אלו היו שיחות שמאוד עזרו וזו הייתה נקודת אור בשבילי, מכיון שידעתי כל שבוע שיש לי למה לחכות ולמה לצפות. עצם הידיעה שיש הזום ושאני לא לבד עזרה לי לעבור את תקופת הסגר שהייתה לי לא פשוטה וקשה. שמעתי גם הרבה מוזיקה. לאורך השנים וההתמודדות שלי עם הטורט מצאתי שמוזיקה תמיד עוזרת לי לעבור תקופות קשות. כשאני שומע את המוזיקה,אני נמצא במקום אחר ואני יותר רגוע.

אני לא יכול להגיד שהקושי נעלם. תמיד יהיה לי את הפחד והחשש הזה ממה שיהיה והקושי להסתגל למצב חדש ומאים כמו החיים בצל הקורונה. אבל עכשיו שחזרנו לשגרה ואני הולך לעבודה ורואה אנשים וחברים אז המצב הרבה יותר קל להתמודדות.