בפוסט הזה אני מעוניין לדבר על שאלת מיליון הדולר, מה היה אם לא היה לי את הטורט או שהייתי יכול להירפא. בשאלה הזאת גם נפתח הסרט "The Road Within" ואין לי תשובה טובה או החלטית לשאלה. יש שני צדדים להתמודדות שלי שאני מבקש לגעת בהם ולנסות להסביר את הדילמה שלי ולמה אין לי תשובה החלטית לשאלה ההיפותטית. מצד אחד יש לי טורט! זו עובדה! התסמונת מציבה לי כל הזמן מכשולים וקשיים, לרוב אני מקלל את זה שיש לי טורט ושונא את עצמי בגלל זה. אני נמצא כל הזמן בקרב מול התסמונת ולמרות שאני מנסה להישאר אופטימי, פעמים רבות זה לא ממש מצליח ואני נופל לצד הפסימי. מצד שני, עצם העובדה שיש לי טורט ואני מתמודד כל יום וכל רגע, מחזקת אותי מבחינה נפשית וגורמת לי ללמוד על עצמי הרבה. בגלל הטורט אני מרגיש שאני יותר חזק נפשית ומנטלית, גיליתי שיש לי כוחות נפשיים ויכולות להתמודד עם כל מה שהחיים והתסמונת זורקים לי בפנים. אני חושב שהטורט גרם לי לבנות את החוסן הנפשי והמנטלי שלי. זה גם עשה אותי בן אדם יותר רגיש ואכפתי. בחיי היומיים אני עסוק בעבודה ובחיים החברתיים כך שאני לא ממש מתפנה לזה. אבל כשיש לי זמן פנוי אני לפעמים מהרהר בשאלה ואף פעם לא מצליח להגיע לתשובה. אני מתנדנד בין שני חלקי המשוואה ולא מצליח לראות את שני הצדדים בפרספקטיבה חיצונית. המצב הזה לא טוב לי ולא מקרב אותי למטרה הסופית שהיא לקבל את עצמי כמו שאני. עם כל זאת כשאני משחק עם האחיינים שלי אני רואה בבירור את הכוחות והחוסן הנפשי שפיתחתי בעקבות ההתמודדות עם התסמונת. אני מרגיש תחושה של חמימות וקבלה של עצמי. אני מרגיש שלם, שההתמודדות עם הטורט והקשיים רק מחזקים אותי ושיש לי את הכוח להתמודד עם כל מה שיגיע בהמשך הדרך. כנראה שזאת שאלה שאף פעם לא תהייה לי תשובה החלטית עליה והיא תלווה אותי כל החיים שלי. אני מקווה שבעתיד אני אמצא תשובה שלפחות תתן לי שקט נפשי.
Commentaires