מוסכמות והטורט

בפוסט הזה אני מעוניין לדבר על מוסכמות והטורט. יש המון דעות קדומות כלפי אנשים הסובלים מתסמונת טורט, ועל היכולות שלהם במסגרות השונות בחברה הישראלית. כיום במסגרות החינוך כבר קיימת מודעות מסוימת כלפי הילדים הלוקים בתסמונת אבל כאשר הם מסיימים את התיכון מתחיל מסע יסורים להשתלבות בצבא, בחברה ובמעגל העבודה. אני בדעה שקיימת אפליה לרעה, וזלזול בכבודם של אנשים הלוקים בתסמונת טורט. אני רוצה לספר על הניסיון וההתמודדות  שלי עם המציאות זו , מהצבא ועד מציאת מקומות עבודה. אבל ראשית אני רוצה לציין שהיה לי הרבה מזל ועזרה ממשפחתי, חברי ומכירי.  היו פעמים בהם נשברתי אבל בזכות ובעזרת המשפחה והחברים קמתי והמשכתי במאבק שלי. נתקלתי בזה לראשונה כשסיימתי את התיכון והייתי צריך להתגייס לצבא. אני זוכר שבמהלך התיכון הייתי בהמון ועדות ובאף ועדה לא אמרו לי למה זימנו אותי. גם כשלא גייסו אותי לא אמרו לי את הסיבה.  רק נמסר לי שלא מגייסים אותי. אני זוכר שזה שבר אותי ולקח לי זמן להתאושש ולהחליט להלחם בהחלטה ובמערכת כדי להתגייס. זה היה מאד חשוב לי להתגייס ולשרת בצבא. רק אחרי שהתגייסתי, במהלך תהליך קבלת  הסיווג הביטחוני בשביל התפקיד בטייסת אמרו לי שהכניסו לי סעיפים נפשיים בגלל התסמונת. בשביל הסיווג הלכתי לוועדה רפואית וביטלנו אותם. במהלך עשר שנות השירות הצבאי שלי,הוזמנתי להשתתף בראיון בטלוויזיה ובכתבה על תסמונת טורט במבט לחדשות בערוץ אחד. זה עשה לי טוב ומילא אותי בגאווה. למרות שלא רצו לגייס אותי סיימתי עשר שנות שירות צבאי  בטייסת עם אנשים מדהימים שתמכו בי. כל יום באתי לטייסת עם חיוך ורצון לתרום. לאחר השחרור מהצבא התחיל מחדש המאבק למצוא מקום עבודה ולהיכנס לתוך מעגל העבודה. אני זוכר שהייתי בהרבה ראיונות עבודה במרכז וגם בבאר שבע. בכל מקום אמרו שיחזרו אלי אבל אף פעם לא שמעתי מהם שוב. לפי דעתי חלק גדול מזה היה בגלל תסמונת הטורט, אבל אני לא יכול לדעת כי אף פעם לא אמרו לי את הסיבה. אני עובד כבר כחמש שנים בפרויקט המשתלמים וארבע שנים בבתי הספר במועצה. אני מאד נהנה מהעבודה ותמיד בא לעבודה עם חיוך ורצון לעשות את הטוב ביותר. בהתחלה היה לי קשה והייתי צריך למצוא את הכוחות הפנימיים שלי ולנתב אותם כדי להתמודד עם הקשיים של עבודה וסביבה חדשה. אבל אחרי שהתחלתי להרגיש יותר בנוח, גם התסמונת נרגעה. עדיין יש לי תקופות לא טובות וקשות אבל כיום יש לי את הכוחות הנפשיים והמנטליים כדי להתמודד. אני עובד עם אנשים ומעסיקים מדהימים שנותנים לי את כל התמיכה, ויוצרים עבורי סביבה תומכת שמאפשרת לי לנצל את הפוטנציאל שלי. אני מודה על כך כל יום מחדש. האנשים סביבי והקשרים המדהימים שפיתחתי עם השנים הם שאפשרו לי את הכניסה ודריסת הרגל הראשונית. החברה שלנו עדיין שבויה במוסכמות חברתיות שגויות ולעתים מעוותת בנוגע ליכולות של  אנשים עם מוגבלויות. המצב הזה יוצר אפליה וגורם עוול. חברה ראויה ונאורה חייבת  להיפטר מדעות קדומות ולהתגבר על פחדים ובורות. אני לא משלה את עצמי ויודע שזה לא יהיה פשוט, אבל אני הוכחה קיימת שזה אפשרי. כשנעשה את השינוי ונשלב יותר אנשים עם מוגבלויות במסגרות השונות של החברה, נוכל לאפשר לכולנו סביבה טובה יותר בכל המובנים.