כתיבת הספר הראשון שלי והבלוגים

בפוסט הזה אני מעוניין לדבר על הספר הראשון שאני רוצה לפרסם ועל התהליך שעברתי עם כתיבת הבלוג ומה הביא אותי לרצון להוציא את הספר. הספר יכיל את 20 הפוסטים הראשונים שכתבתי. לפני כשנה התחלתי לכתוב פוסטים קצרים בפייסבוק על ההוקי הקנדי מכיוון שזאת האהבה שלי ב-15 השנה האחרונות ולכל החיים. כתבתי בעיקר על טורונטו ואדמנטון שהם הקבוצות הקנדיות הכי אהובות עלי בליגה המקצוענית. אחרי שהתחלתי לכתוב התאהבתי בכתיבה ובשיתוף הדעות והניתוחים שלי עם קהל האינטרנט. זה נתן לי סיפוק ואושר לשתף את הדעות ואהבה שלי עם העולם. חשבתי על הפיכת הבלוג ליותר מקצועי ולהתעמק בתחביב החדש שמצאתי. רציתי יותר להתמקצע בנושא ולשתף יותר קוראים ולא רק בפייסבוק. התייעצתי על הנושא עם אבא שלי שעוסק בתחום הכתיבה כבר המון שנים ובעיני כותב מדהים ומעורר הערצה. הוא  חשב שזה רעיון טוב ועם העצה שלו יצאתי לדרך חדשה. אחרי שכתבתי הגיעו התגובות שרק עשו לי חשק להמשיך. אני עדיין ממשיך עם ההוקי ומרגיש סיפוק ואושר בכתיבה של הבלוג. קצת אחרי שהתחלתי לכתוב את הבלוג על ההוקי סיפרתי על זה לאחותי ועל כל הרגשות שהכתיבה מעלה בי והסיפוק שזה נותן לי. היא הייתה מאושרת לשמוע על כך והציעה שאני אכתוב גם על החיים שלי עם תסמונת הטורט. היא חשבה  שאנשים ימצאו ענין בניסיון שלי לחיות עם התסמונת ובתובנות שיש לי בעקבות ההתמודדות עם המחלה. אני חייב להודות שבהתחלה היה לי פחד ורתיעה מהנושא. אף פעם לא פתחתי את עצמי בצורה כזאת לעולם והרגשתי שזה יעשה אותי חשוף ופגיע. שיתפתי את אחותי בהרגשה והיא הרגיעה אותי והציעה לי לנסות לכתוב פוסט אחד ולראות איך אני מרגיש לאחר מכן. אחרי שדיברנו קצת אמרתי שאני אנסה עם פוסט אחד או שניים ואני אראה אם זה מתאים לי. התחלתי לכתוב את הבלוג על הטורט במקביל לבלוג ההוקי. אני זוכר שאחרי שכתבתי את הפוסט הראשון ועמדתי לפרסם אותו, פתאום היו לי רגליים קרות ופחד מהחשיפה. חששתי שאולי זה לא צעד נכון עבורי ואולי אני עושה טעות שאני כותב כזה בלוג. עצמתי את העיניים ונשמתי נשימות עמוקות וחשבתי על השיחה שהייתה לי עם אחותי והאמון שיש לה ולמשפחתי בי, והחלטתי לקפוץ למים. אני חייב להודות ולתת לה קרדיט כי היא צדקה. זה עושה לי טוב ונותן לי סיפוק ותחושה מדהימה לכתוב את הבלוג. גם התגובות החיוביות של חברים ותגובות שאני מקבל בפייסבוק נותנות לי דחף ורוח גבית כדי להמשיך. אני מרגיש כאילו אבן גדולה ירדה לי מהנפש ועכשיו היא יותר חופשיה ונינוחה ומאושרת. אני מרגיש שהכתיבה והפרסום נותנים לי מפלט ומקום בטוח לשתף את כל הרגשות והתובנות שלי וזה רק עושה לי טוב. ככל שהתקדמתי עם הבלוג הפוסטים הלכו ונערמו. עלתה לי מחשבה להוציא כמה מהם כספר. חשבתי שככה יהיה לי משהו מוחשי להראות מחוץ לאינטרנט, וגם לתת למשפחה. רציתי גם להוציא את זה למכירה כדי שאנשים יוכלו  לקנות את זה ואולי זה יגיע לקהל יותר רחב של אנשים. אני רוצה  לעזור בהעלאת המודעות לתסמונת טורט בארץ ובעולם. אני מקווה שהספר והמשך כתיבת הבלוג אכן יעזרו ויגרמו להעלאת המודעות לתסמונת טורט בארץ. אני מקווה שתרומה זו שלי לנושא תעזור גם להבין יותר טוב את האנשים עם תסמונת טורט ולשלב אותם בחברה הישראלית. אני ממשיך וכותב פוסטים חדשים כל פעם שיש לי נושא חדש וחשוב לדבר עליו ולשתף את התובנות והדעות שלי בנושא. אני מתכנן להמשיך לכתוב את הבלוג ומקווה שהוא עדיין ימשיך להיות אטרקטיבי ולעניין אנשים. אני מצאתי את עצמי הולך בעקבות אבא שלי גם בנושא זה, בנוסף לתחום המחשבים ואני אוהב את זה. אני אוהב לשבת איתו, ללמוד ממנו ולהתפתח בנושא. אני מרגיש שזה מקרב בינינו וזה נותן לי פתח לדבר על נושאים שקשה לי לדבר עליהם פנים מול פנים. אני מקווה שפרסום ספר והמשך הכתיבה שלי בנושא  ייצור את המורשת שלי. אני מקווה שהמשפחה והחברים יתגאו בה ובי בגלל זה והחיים שלי יהיו יותר עשירים ושלמים.