טקסים והטורט

בפוסט הזה אני מעוניין לדבר על טקסים ולוויות וההשפעה שיש להם על הטורט ועל היכולת שלי לשלוט עליה. יש קשר ישיר בין המצב הנפשי שלי לבין היכולת שלי לשלוט על התסמונת ועל הטיקים מלהופיע ולהשתלט עלי. זה קורה לרוב ביום הזיכרון או בהלוויות בהם אני חלש וחשוף יותר. במצבים אלה התסמונת "מנצלת"  את הפרצה  כדי להשתלט עלי ולהרים את הראש שלה. אני מנסה לרתום את כל הכוחות הנפשיים שלי כדי לא לתת לטורט לפרוץ ומנסה לשמור אותה בתוכי אבל זה מתיש אותי, ושואב ממני כוחות ואנרגיה עצומים. במשך השנים מצאתי דרך שמסייעת לי להתמודד. לפני שאני שאני הולך לטקסים או להלוויות אני מנסה לשמוע פינק פלויד או אריק קלפטון. למוסיקה שלהם יש השפעה טובה עלי, שמרגיעה  אותי. אני מנסה לחשוב על מקומות שאני מרגיש בהם רגוע ולאגור את כל הכוחות הנפשיים שלי כדי שאני אוכל להתמודד עם הקושי מעצם האירוע. למרות המאמצים וההכנות אני לא תמיד מצליח. לעיתים קרובות  כל הכוחות שלי נשאבים מהר ואני מוצא את עצמי חלש מול התסמונת. טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא ארוע קשה בשבילי. אני חווה  עוצמה רבה של רגשות עצב וכאב על תומר גוטרמן ורן כוכבא מהטייסת שלי שנספו בתפקידם . באזכרה של בן דוד שלי אור עובד ז"ל אני חווה את אותה עוצמה של רגשות עצב,כאב,  וגעגוע כל שנה  מחדש. מאד קשה לי לעבור את האזכרות של החברים מהטייסת ושל אור ותמיד אני יוצא מזה סחוט נפשית ורגשית. זה שואב ממני את כל הכוחות הנפשיים ולא תמיד אני מצליח. אני שונא את המאבק הזה עם התסמונת. מאבק שבו אני חלש מכדי להתמודד. בימים רגילים אני מרגיש מספיק חזק כדי להתמודד עם התסמונת ולשלוט בה. אני מוצא את הכוחות הנפשיים שלי כל פעם מחדש ואני מפתח אותם ומחזק אותם כל הזמן. אני עובד קשה כדי להיות בשליטה גם באירועים קשים נפשית. אני רוצה גם להאמין שאני חזק מספיק להתמודד עם האתגרים שנקרים בדרכי. אני רוצה להאמין שבעיני החברים והמשפחה אני מספיק חזק ושגאים בי בהתמודדות עם אירועים כאלה. יש לי עוד דרך לעבור ועבודה על עצמי שאני צריך לעשות  כדי להגיע לחוזק והשליטה שאני מייחל להם. אני צריך להישאר על הדרך בה אני הולך ולהגיע למטרה שהצבתי לעצמי למרות הקשיים שהחיים ותסמונת הטורט מציבים בדרכי.