טיולים והטורט

בפוסט הזה אני מעוניין לדבר על הפחד שלי מנסיעות למקומות לא מוכרים ויציאה מהאזור הבטוח שלי. שמתי לב שכל פעם שאני יוצא מאזור הנוחות והמקומות הבטוחים שלי התסמונת נהיית יותר חריפה ויותר קשה לי לשלוט עליה. יש לי קושי להתרגל לסביבה חדשה ולא מוכרת ואני נהייה לחוץ ולא נינוח, מה שמשפיע על היכולת שלי להשתלט על התסמונת. זה קורה לי בעיקר בנסיעות ליעדים לא מוכרים ובטיסות מחוץ לארץ. כשאני רוצה לטייל למקומות לא מוכרים יש לי פחד וחשש מאיך הסביבה תגיב לטיקים.  כבר לפני הטיול מתחילים לרוץ לי בראש תרחישים שונים ורובם תרחישים לא טובים שמכניסים אותי ללחץ. קשה לי מאוד מזה שאני לא מצליח לעצור את התסמונת והיא משתלטת עלי. אני מנסה לעצור את הכדור שלג הזה לפני שהוא מתחיל אבל הרבה פעמים ללא הצלחה. למשל הטיסה ליוון בקיץ האחרון. כמה ימים לפני הנסיעה התחלתי להריץ את התסריטים הרעים בראש. למרות שידעתי שתהייה לי את התמיכה של המשפחה לא הצלחתי להיפטר מהפחדים. לשמחתי הטיסה הייתה חלקה, ללא טיקים ובלי שהתסמונת הופיעה. החופשה כולה הייתה רגועה מכל הבחינות. הרגשתי רגוע ונינוח, ניתקתי את עצמי מכל הלחצים והתרכזתי בעכשיו ובחופשה עם המשפחה. שאבתי כוחות מהמשפחה ומהאחיינים, הפחדים והחששות נעלמו ונהנתי מהכיף והבילוי המשפחתי. זה היה כאילו במשך חמשת הימים האלה הייתי בן אדם אחר ללא הטורט. כמעט שכחתי לגמרי שהיא קיימת. הרגשתי בן אדם רגיל , לא דאגתי לתופעות התסמונת ומה יגידו וחשבתי רק מחשבות חיוביות. ביום האחרון ביוון (אולי בגלל שזה היה היום האחרון, ואולי בגלל הטיסה המתקרבת), בבית קפה, התחילו להופיע לי טיקים וחוסר יכולת לנשום. נבהלתי. הרגשתי כאילו שכחתי איך לנשום ופיתחתי התקף פאניקה חריף. אמא שלי לקחה אותי הצידה ואחרי כמה נשימות נרגעתי.  הייתי עצוב ומאוכזב. חשבתי שהצלחתי לעבור חופשה מושלמת בלי התסמונת והנה היא שוב שולטת. הצלחתי להתגבר על הרגשות השליליות האלה בעזרת האחים שלי. מה שלקחתי מהחוויה הזו זה שהרבה נמצא אצלי בראש. ועוד למדתי שאני יכול להתגבר ולהתמודד עם התסמונת גם מחוץ לאזור הנוחות שלי. אני משתדל לחשוב חיובי ואני מייחל ליום  בו לא אפחד להיפרד מאזור הנוחות שלי ולצאת למקומות חדשים.