הפחדים החרדות והטורט

התסמונת שלי תמיד נמצאת אבל העוצמה שלה מגיעה בגלים ותקופות. כמו בנסיעה על רכבת הרים פעם אני למטה ופעם למעלה. התקופה האחרונה היא קשה ולמרות המאמצים שלי להתגבר, להיות אופטימי לעבור את הגל הנוכחי, אני נמשך למטה.

יש שיר מצוין של ברי סחרוף שנקרא "ניצוצות" שאני מאד מתחבר אליו. וכל פעם שאני קורא או שומע את השיר הזה אני מקבל צמרמורת בכל הגוף: "כן, אנחנו שניים האויב שהוא חבר..הפחד מטפטף כמו רעל ונספג כמו נשיקה...אני זה המלכודת שבוי בלא תקווה. רוצה לפתוח דלת נסגר ולא יוצא מנסה לברוח..זה כמו לרקוד עם שד שמחבק ולא עוזב. כן הוא תמיד רעב."

אני מרגיש שהשיר הזה מדבר בדיוק על הפחדים והחרדות והמאבק שלי עם התסמונת. על כך שלמרות כל המאמצים שלי אני עדיין במאבק מתמיד. כל פעם שאני שומע את השיר אני רואה את עצמי ואת התסמונת ואת מערכת היחסים שיש בינינו. כרגע אני מרגיש שאני מותש נפשית ופיזית ומפסיד.. אני מרגיש הרבה פעמים חוסר תקווה וייאוש.

ככל אני שולט על החרדות והפחדים ומשאיר אותם ברמה ועוצמה נמוכה, כך אני שולט בתסמונת והיא נותנת לי קצת שקט. הבעייה היא שלפעמים יש איזה טריגר שמעלה את רמת החרדה והפחדים וזה מכניס את התסמונת לפעולה וכל המערכת משתוללת, והטיקים והכפיתיות מתחילות לחגוג. ההתקפים הללו מפריעים לי בעבודה וכמובן משפיעים באופן ישיר על המצב רוח ועל האיזון השברירי שקיים בין עידן שעם התסמונת לבין עידן שמנסה לקיים חיים רגילים ולהחזיק את התסמונת ברצועה קצרה.

הרבה פעמים הפחדים והחרדות מתחילים כדור שלג של תופעות לא טובות. למשל בנסיעות לבאר שבע או במקומות המוניים כמו שקרה לי בתקופת החגים האחרונה. בחגים האחרונים היו הרבה פעמים שנתקפתי התקפי חרדה באירועים של הקיבוץ ששיתקו אותי והפילו אותי למצב רוח שהיה ירוד ועדיין קשה לי להתעשת. גם הנסיעה האחרונה לבאר שבע לא הייתה קלה וכשהגעתי לקיבוץ בסוף היום התמוטטתי ממש. זה מתסכל אותי במיוחד כי אני כבר כחמש וחצי שנים בשדה בוקר. אני מרגיש שם ובמדרשה בטוח ובבית, והחגים בקיבוץ מאז שהגעתי היו טובים ולא היו בעיות.

פחדים והחרדות זה משהו שקיים אצל כולם ואין מנוס מזה כי זה חלק מהחיים. אצלי זה יותר חזק בגלל ההשפעה שיש לזה על התסמונת. אני יודע שככל שאני אשלוט בחרדה והפחדים ואמצא שיטות להתמודד איתם, התסמונת תהייה יותר בשליטה ופחות תפריע לי. אין לי אלטרנטיבה אלא לחיות עם התסמונת ועם כל מה שנלווה אליה וזה כולל פחדים וחרדות והעובדה שהם תמיד יהיו אצלי בקצה הראש מחכים לרגע שבו אני לא אצליח להשתלט עליהם. במקרה כזה הם ינצלו את כל פירצה כדי להרים את הראש ולשבש לי את כל שגרת החיים הנורמאלית שאני מנסה לשמור בכל כוח.

אני מרגיש שהצלחתי להשתלט על הרבה אספקטים של החיים שלי אבל לא על האספקט הזה. אני מחכה ומקווה ליום שבו אהיה חזק מספיק כדי להתמודד עם החרדות והפחדים שלי וכך להקל על התסמונת עם כל צרותיה וצורותיה.