הטורט וניסיון החיים

בפוסט הזה אני מעוניין לדבר על הטורט ותהליך ההתבגרות עם הטורט, תהליך שמכיל בתוכו גם השלמה עם העובדה שיש לי טורט. כמו שכתבתי בפוסטים הקודמים, כל החיים שלי אני נמצא בתהליך של מלחמה עם הטורט ועם קבלת העובדה שיש לי טורט.  ככל שאני מתבגר אני נעשה יותר מנוסה ולומד לחיות עם הטורט. אני מאמין שאני בשלבים הסופיים של התהליך. זה תהליך שאני מרגיש שעברתי בשנים האחרונות וכתיבת הבלוג מאוד עזרה לזה. עצם הכתיבה והוצאת הדברים החוצה, גרמה לי להסתכל לטורט בפנים ולהתמודד עם כל הרגשות שלי. אני מרגיש שכיום שורר שלום מסוים  ביני בין הטורט. התובנה הזאת לא באה לי בקלות. אני מרגיש שאני אדם  יותר שלם ויותר מודע לעצמי ולטורט ממה שהייתי לפני כמה שנים. כמו שאמא שלי אמרה לי כבר כמה פעמים: "כל אחד  חי עם משהו". אני חי עם הטורט. המשפט שלפי דעתי הכי מתאים לי הוא "יש לי טורט, אבל לטורט אין אותי". כל יום מחדש אני מנסה לחיות לפי המשפט הזה ואני מקווה שאני ימקיים את המשפט הזה וחי לפיו. תמיד יהיו את נפילות שבהן הטורט ירים את הראש, אבל אני בטוח יותר בעצמי ויודע שאני מספיק חזק כדי לעבור את הרגעים האלה ולהסתכל על הצד החיובי.  אני כבר לא נותן לנפילות האלה להשתלט עלי כמו שזה היה קורה לי בעבר אלא רואה בהם רק מהמורות בדרך. אני חושב שככל שאני מתבגר תהליך הקבלה של הטורט כמצב קיים וקבלת העובדה שאני צריך לחיות איתו, מתקרב לסיומו. אני יודע שכתיבת הבלוג עוזרת ואני אדם יותר שלם וחזק מאשר הייתי לפני כמה שנים. למדתי לקבל את הטורט כחלק ממני ולחיות איתו במקום  להילחם בו.