החששות והטורט

בפוסט הזה אני מעוניין לדבר על החששות שלי מהחשיפה שנובעת מכתיבת הבלוג ופרסום הספר ועל איך זה משפיע על הטורט. לפני כל דבר חדש שאני לוקח על עצמי, כמו הספר והבלוג, יש לי חששות שמהוות טריגר לתסמונת להרים את הראש שלה ולהוכיח שהיא קיימת. החשש מכך שאהיה חשוף לעולם מפחיד אותי וגורם לי ללחץ ולאי שקט שלא טוב למערכת ולתסמונת. זאת הרגשה לא מוכרת שהתחילה עם הכתיבה. אני אמנם עושה את זה מתוך רצון וזה עושה לי טוב, אבל עדיין יש את אלמנט החשיפה שאני צריך להתרגל אליו וללמוד איך לחיות איתו. אני מרגיש שאני נמצא בתהליך למידה שרק מתעצם ככל שהתהליך מתקדם ואני מפרסם יותר. תקופה ארוכה נמצאתי במערבולת של פחד וחששות שלא נתנה לי מנוחה. למרות שידעתי את זה כשהתחלתי עם הבלוג, לא ידעתי עד כמה זה יהיה חזק ועד כמה זה ישפיע עלי ועל התסמונת. אני מנסה לא לתת לחששות ולפחדים להשתלט עלי ומשתדל לצאת מהמצב הזה כמה שיותר מהר. בשבועות האחרונים המצב שלי הרבה יותר טוב ואני יותר רגוע. המערכת שלי נמצאת  בשליטה וככה גם הטורט. אני מקווה להמשיך בתהליך השיפור שאני נמצא בו כעת. מטבעי אני אדם מופנם שלא חושף את רגשותיו. אמא שלי תמיד אומרת שאני כמו השב"כ בגלל שאני בקושי משתף את מה שעובר עלי ובייחוד את הרגשות שלי. בכתיבת הבלוג אני מרגיש שהלכתי בניגוד מוחלט לטבע שלי. לשמחתי אני מרגיש שאני יכול יותר להיפתח ושזה בסדר וזה אפילו עושה לי טוב בנשמה. התגובות שאני מקבל מאנשים באינטרנט וחברים שקוראים את הבלוג מדהימות וממלאות אותי תחושת גאווה וסיפוק. אני יודע שההחלטה ללכת על זה הייתה החלטה מצוינת ובטח בין הטובות שעשיתי בשנים האחרונות. אני רוצה לתת קרדיט לאחותי ולמשפחה שלי שתומכת בי. לסיכום, הפחדים והחששות תמיד יישארו איתי והשאלה היא באיזה עוצמות הם יהיו. נוכחתי לדעת כמה תהליך היצירה קשה ומאתגר אבל מצד שני גם נותן  סיפוק רב ואני רואה בזה שליחות. למרות כל הפחדים והחששות שיש לי אני אמשיך עם הכתיבה כי זה חלק מתהליך היצירה שהתחלתי בו והתחייבתי אליו.  אני מקווה שבקרוב אוכל להגיד שלמדתי לחיות בשלום עם החששות והחשיפה.