החולשה הכי גדולה שלי

בפוסט הזה אני מעוניין לדבר על החולשה הכי גדולה שלי, מה היא בשבילי ואיך אני לא מצליח להתחבר עליה. החולשה שלי היא ביכולת להתמודד עם התנסויות ודברים חדשים. אני רוצה ומנסה לנסות דברים ופעילויות חדשות שיכולים לעזור לי עם ההתמודדות עם הטורט ואולי אפילו עם התסמונת עצמה, אבל הנטייה הטבעית שלי היא הפוכה. אני יודע שאני צריך לעבוד על עצמי יותר וזה לא מספיק רק להגיד את זה, אבל זה מאד קשה לי. אני מוצא את עצמי נשאב לתוך הטבע שלי והפחדים הטבועים בי. אני גם יודע שדברים חדשים וטיפולים חדשים יכולים רק לשפר לי את איכות החיים ולעשות אותם יותר מעניינים. בפוסטים האחרונים כתבתי על כמה טיפולים חדשים שנראים לי טובים ותוך כדי הכתיבה חשבתי לעצמי שאולי שווה לי לנסות אותם כי אין לי מה להפסיד. אלה טיפולים שרק יכולים לעזור לי ולא מצריכים תרופות אלא טיפולים אלטרנטיביים, ואני מנסה לדגול ולאמץ את הגישה הזו ופחות לצרוך חומרים כימיים, כאלו שאם אפשר בלעדיהם אז זה עדיף. אבל הפחדים וההרגלים שלי מכשילים אותי כל פעם מחדש. למשל הפעילויות בצוותא שאליהם אני הולך כל שבוע; כשאני יודע שאני לא טוב בהן אני נרתע מלנסות אותם מהפחד להיכשל. כבר כמה פעמים חזרתי ואמרתי לעצמי שאני לא אפחד מהתנסויות חדשות, אבל כשזה מגיע לרגע האמת אני חוזר ונכנע לחששות שלי. בנוסף יש פעילויות כמו רכיבה על אופנים או הליכה לחדר כושר שיכולות לעזור לי לשפר את הכושר ואני מודע לחשיבות שלהם בהתמודדות עם הטורט, אבל אני נרתע מהם. הבעיה העיקרית שלי היא למצוא את המוטיבציה הפנימית לעשות את כל הדברים שיכולים לעזור לי להתמודד עם הטורט ולשפר את איכות החיים שלי. אני לא מצליח לאתר בתוכי את הכוח למצות את כל הכלים שיכולים לעזור לי. כל פעם שאני מנסה לצאת מאזור הנוחות שלי ולבצע דברים חדשים אני נשאב בחזרה לתוך ההרגלים, החששות והפחדים שלי. אני כותב את זה בפוסט כי אני חייב למצוא דרך להיות חזק יותר. אני צריך עזרה  ותמיכה ודחיפה על מנת להתחיל בהתנסויות ובדברים חדשים וגם להתמיד בהם. אני יודע שזה מצריך ממני עבודה עצמית רבה ומשמעת עצמית ושאני צריך לגרום לזה לקרות. אני משוכנע שאם אני אצליח בשינוי הזה  איכות החיים שלי תשתפר והחיים שלי עם התסמונת יהיו יותר טובים.