הדחף הראשוני שלי

בפוסט הזה אני רוצה לדבר על "הדחף הראשוני שלי" ובמה זה מתבטא אצלי. אני מגדיר את הדחף הראשוני כמה שכל אדם נוטה לעשות בלי לחשוב, "מהבטן" ואני מאמין שהמון בחיי נובע מזה. אצלי הדחף הראשוני הוא לשמר את הסטטוס קוו, להישאר באזור הנוחות שלי ולהימנע מפעילויות והתנסויות חדשות שמפחידות אותי בגלל שאולי אני אכשל בהם. למרות שאני אומר לעצמי להתגבר ולנסות דברים חדשים כי זה יכול לעזור לי לשפר את איכות החיים שלי, אני תמיד נכנע לדחף הראשוני שלי. אני  מנסה להכריח את עצמי להתנסות בדברים חדשים, אבל כשזה מגיע לרגע האמת אני נכנע וחוזר לדחף הראשוני שלי למרות שאני יודע שזה מגביל אותי וגורם לי להתנתק מהסביבה, שזה יוצר מצב שהוא לא בריא ורק מזיק לי. בפעם אחת שכן הצלחתי להתגבר על הדחף הראשוני,  יצאתי מאזור הנוחות שלי ונסעתי לבקר חבר שלי במשמר הנגב. זה היה אחרי הרבה פעמים שאמרתי לעצמי שאני אסע לבקר אותו כי הוא תמיד בא לבקר אותי. בבוקר של אותו יום שתכננתי לנסוע,  בפסח, היו לי חששות וכמעט שנכנעתי ונשארתי בקיבוץ באזור הנוחות שלי. אבל אמרתי לעצמי שאני חייב לעצמי להתגבר על הפחד ולעשות את זה. יצאתי והגעתי אליו וממש נהניתי מהביקור. תחושת הפחד התחלפה בתחושת גאווה שעשיתי את הצעד ולא נכנעתי ונשארתי בבית. זה נתן לי טעם של עוד ואני חושב ברצינות על לנסוע לבקר אותו עוד פעם באחד החופשים הקרובים. עדיין בהרבה אספקטים בחיים שלי אני עדיין נכנע לדחף הראשוני שלי . בכל מה שקשור להתנסויות חדשות ופעילויות שאני לא טוב בהם או חושש מהם בצוותא, למרות שאני נמצא בין חברים וסביבה תומכת,אני תמיד חוזר לסטטוס קוו ולפחד ממה יהיה אם לא אצליח לי. גם היציאה הפיזית מאזור הנוחות שלי שהוא תחומי המועצה האזורית, עדיין קשה לי ולא בא לי בטבעיות כמו שהייתי רוצה. כל נסיעה לאיכילוב או למרכז הארץ, לוקח ממני המון כוחות נפשיים ומנטליים. אני צריך לעשות הכנות מיוחדות ולהרגיע את עצמי לפני שאני יוצא מהבית ותוך כדי הנסיעה. בדרך כלל אני שומע מוזיקה שמרגיעה אותי ועובד על עצמי עם דמיון מודרך כל הדרך. הטורט לא עוזר בזה ורק מפריע וגורם לעוד קשיים בנושא. הטורט רק מוסיף לחרדות ולחששות ממה יהיה ואיך אנשים יגיבו. אני חייב למצוא דרך למנוע מהטורט לקחת במה מרכזית כל כך בחיים ובמחשבות שלי. אני יודע שהוא תמיד יהיה ברקע  אבל מה שאני עושה, ואת התכניות שאני מתכנן, אני צריך לעשות ולתכנן למרות ועם הטורט. לסיכום, אני חייב לקחת את הכוחות והרגשות שהיו לי אחרי הביקור אצל החבר שלי במשמר הנגב ולשמר אותם ולבנות עליהן בעתיד. כל פעם שאני מפחד משבירת הסטטוס קוו ומהיציאה מאזור הנוחות שלי -  עלי להיזכר בתחושות הגאווה והאושר שהיו לי בעקבות החוויה הזו ולתת לזה להיות הדחף הראשוני שלי. אני מאמין ומקווה שפעולות ואירועים נוספים כאלה יעזרו לי להתגבר על הפחדים והחששות ולשפר את איכות החיים שלי.